מכון מופ"ת – המכון הארצי למחקר ולפיתוח בהכשרת מורים ובחינוך

בחזרה לטקסט ילדות: דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה

ספר מודפס
50
ספר מקוון
25
שימו לב!

לאחר רכישת ספר מקוון, קריאתו תתאפשר אך ורק באזור האישי שבאתר חנות הספרים.
לא ניתן להוריד את הספר למחשב או לטלפון הנייד - לא בפורמט PDF ולא בכל פורמט אחר.

פתח דברים ותוכן עניינים

תוכן עניינים

  • פתח דבר ……………………………………………………………………………….. 9
  • מבוא תאורטי
    • המועד-נמען הכפול………………………………………………………….. 13
    • להיות לקורא: תהליך הקריאה בפרספקטיבה התפתחותית ………….. 17
    • ביבליותרפיה: דיאלוג טיפולי בשלושה קולות ………………………….. 22

פרק ראשון | הילד כמושא פנייה ישיר

  • מבוא ……………………………………………………………………………………..24
  • לאה גולדברג ……………………………………………………………………………25
    • "ידידי מרחוב ארנון" …………………………………………………………25
    • הקדמה ………………………………………………………………………..25
    • המבוגר הכותב כדמות המניעה את העלילה ומגביה אליה …………….30
  • אריך קסטנר……………………………………………………………………………..35
    • "פצפונת ואנטון"………………………………………………………………35
      • הקדמה………………………………………………………………35
      • פרקי הרהורים………………………………………………………35
      • סוף דבר קצר……………………………………………………….42
    • "אורה הכפולה"……………………………………………………………….42
      • תקציר עלילה בראש כל פרק…………………………………………………………………..43
      • פניה אל הקורא בגוף הטקסט…………………………………….44
    • סיכום……………………………………………………………………………………..48

פרק שני | הילד שבתוך המבוגר: מבוגר משמיע קולו האוטנתי באמצעות קול הילד

  • מבוא ……………………………………………………………………………………..51
  • צרים ילן-שטקליס: שירי בדידות……………………………………………………….52
  • יהודה אטלס: והילד הזה הוא אני……………………………………………………..62
  • סיכום………………………………………………………………………………………72

פרק שלישי | בחזרה לטקסט ילדות: בין הקולקטיבי לאישי

  • מבוא……………………………………………………………………………………….75
  • הקול הקולקטיבי: סינדרלה……………………………………………………………..76
    • מה מציאה המעשייה "סינדרלה" לקוראיה ולשומעיה?…………………..77
    • מהלך ההתנסות……………………………………………………………….78
      • אורית: בדידות, דחייה, נטישה, קיפוח……………………………79
      • מירב: היעדר האב………………………………………………….81
      • אביבה: מקסם השמלה…………………………………………….83
      • תמר: המטמורפוזה ………………………………………………..84
      • צופיה: מבחן הנעל ותחושת התואם………………………………85
    • בחזרה לטקסט ילדות אישי: "ויהי ערב" מאת פניה ברגשטיין…………..87
      • הקדמה……………………………………………………………….87
      • שפרה: דיאלוג דרך סיטואציה ריאלית……………………………92
      • דינה: דיאלוג דרך תמונה………………………………………………..93
      • סמדר: דיאלוג דרך צליל…………………………………………………94
      • שושנה: דיאלוג דרך מפגשים חוזרים לאורך החיים………………….95
    • סיכום………………………………………………………………………………….98

פרק רביעי | הדהודיו של טקסט ילדות בטקסט שנכתב למבוגרים

  • מבוא…………………………………………………………………………………………….100
  • התהודה המודעת: "גדידין בשירות הריגול הנגדי" מאת אתגר קרת……………………100
    • גיבורי הילדות של אתגר קרת……………………………………………………..101
      • סדרת הספרים "דנידין"………………………………………………….101
      • סדרת הספרים של "חסמבה"…………………………………………..102
      • סדרת הספרים של "קופיקו"…………………………………………….102
    • מעקב אחר עלילת הסיפור מתוך התמקדות בשלושת גיבורי הילדות………..103
    • התהודה הלא-מודעת: "שום גמדים לא יבואו" מאת שרה שילה………………106
      • הקדמה …………………………………………………………………….106
      • "הסנדלר והגמדים"……………………………………………………….106
      • "שום גמדים לא יבואו"……………………………………………………108
        • העלילה הגלויה…………………………………………………108
        • הדיאלוג בין המעדייה לרומן…………………………………..109
      • סיכום

פרק שישי | כתיבה כפולה: כותב מבוגר, כותב ילד; נמען מבוגר, נמען ילד

  • מבוא …………………………………………………………………………………………….134
  • נורית זרחי: "אהבה – כתם כתר קטשופ" ………………………………………………….134
    • הגרסה השירית למבוגרים …………………………………………………………135
    • הגרסה המאוירת לילדים …………………………………………………………..137
  • לאה גולדברג: יומנים, "מציאה", ,שלוליות" ………………………………………………..140
    • יומנים …………………………………………………………………………………140
    • "מציאה", "שלוליות" ………………………………………………………………..142
  • סיכום

פרק שביעי | גלגולו של נושא: "האני האחר", ,הצל"

  • מבוא …………………………………………………………………………………………….147
  • "מושג האני האחר" ……………………………………………………………………………147
    • "האני האחר" בשלוש יצירות: "ידידי טינטן", "הילד הרע", "החברה הסודית של רחלי" ………………………………………………………………………………….148
      • הגדרת "האני האחר" ואפיונו בכל אחד מהטקסטים…………………..148
      • מעמדו הסודי של "האני האחר" מול עולם המבוגרים …………………149
      • תפקיד "האני האחר" בכל אחד מהטקסטים……………………………151
      • דרכי התמודדות של הילד עם קיומו של "האני האחר"………………..153
      • הפרידה מ"האני האחר"…………………………………………………..154
      • ייצוג קולו של המבוגר בכל אחד מהטקסטים…………………………..155
      • היצירות על רקע זמנן………………………………………………………155
    • מושג "הצל"……………………………………………………………………………157
      • הצל כייצוג של "האני האחר" בעולם המבוגרים………………………..157
      • מושג הצל בתרבות: אפלטון, יונג, וינקוט………………………………..157
      • הנס כריסטיאן אנדרסן: אגדת "הצל"…………………………………….162
        • סיפור העלילה…………………………………………………….162
        • האופן והנסיבות לכתיבת האגדה "הצל"………………………164
        • דיוקן האמן כצילו והתממשותו בעלילת האגדה …………….165
      • סיכום………………………………………………………………………..168
    • אחרית דבר…………………………………………………………………………..170
    • ביבליוגרפיה………………………………………………………………………….172

 

 

תודות

הראשונים להודות להם הם תלמידיי לאורך השנים בתוכנית ההכשרה לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה. דרכם ניסחתי ואיששתי לראשונה את מחשבותיי התאורטיות והמעשיות במקצוע הביבליותרפיה. תודה מיוחדת לאלה מהם שאפשרו לי לכלול את עבודותיהם ואת תגובותיהם בספר זה.

הוצאתו של הספר לאור התאפשרה בזכות נכונותה של הוצאת הספרים של מכון. מופ”ת והעניין האישי שגילתה בו ראשת  ההוצאה ד”ר תמי ישראלי. תודה לעורכת האקדמית ד”ר תמר מרין. תודה לשתי הלקסוריות שקראו בכתב היד הגולמי, אחת מהן היא ד"ר  יעל בן צבי, חברתי. הערותיה המפורטות עוררו אותי להמשיך ולדייק את רעיונותיי. הקוראת השנייה בחרה להישאר בעילום שם, וגם את הערותיה הבובות אני מוקירה.

בהמשך עבר הספר לידיה הנאמנות של אדוה קמחי חן, עורכת תוכן ולשון אחראית בהוצאת הספרים. עבודתה המסורה והדייקנית סייעה לי רבות בהבאתו שלכתב היד לשלב הגרפיקה. תודה רבה לעורכת הגרפיקה מאיה זמר סמבול

על הפיכתו של כתב היד לספר ועל עיצוב העטיפה. כמו כן אני מודה לרכזת ההוצאה, חני שושתרי, על המעטפת והיד המכוונת.

אני מבקשת להודות במיוחד לד"ר בירי רוטנברג, לד”ר אפרת בלום ולסופרת, חברתי, שרה שילה, אשר קראו את כתב היד. תגובותיהן המפרות עודדו אותי להוציאו לאור.

ולבסוף, תודה גדולה לחברי ךלבןיזוגי פרופ' גבריאל צורן, המלווה את כתיבתי  מראשיתה  בנאמנות  אין”קץ.  הערותיו  המאירות  והמחכימות  בספר  זה ובשאר ספריי הפכו אותו לא רק לשותפי לחיים, אלא גם לבן לוויה נאמן בדרכי המקצועית.

יבואו כולם על הברכה.

 

פתח דבר

התחלתי בכתיבתו של ספר זה בעיצומה של מגפת הקורונה, מגפה ש"כלאה" אותנו בבתים למשכי זמן ארוכים. קשיים רבים היא זימנה לפתחנו, אבל מבחינתי האישית דווקא השהייה הכפויה הזאת אפשרה לי להפנות חלק מזמני וממרצי אל הבית פנימה.

וכך, בעודי עוסקת בסידור ניירות שנערמו על שולחני ועל מדפים רבים, צדו את עיניי הרצאות ומאמרים שכתבתי בהקשרים שונים במהלך למעלה משלושים שנה, העוסקים במגוון נושאים מתחום הביבליותרפיה או בזיקה אליה. כשעלעלתי בהם עלתה בי המחשבה שהנה נקרתה לי ההזדמנות להפיח רוח חיים במה שהצטבר ונערם, ולכנס את המאמרים וההרצאות הללו לכדי ספר שיאיר את הדברים מנקודת מבטי היום.

מתוך העיון בחומר בלטה לעיניי העובדה כי חלק גדול נונע בנושא שניסחתי לראשונה  בספרי הקול  השלישי: איכויותיה המרפאות של הספרות  ואפשרות יישומן בדיאלוג הביבליותרפי, בפרק י”א: ”בחזרה לטקסס ילדות” (צורן, 2000). דנתי שם באפשרות לחזור ולקרוא טקסס נבחר מתקופת הילדות שלנו מנקודת מבט בוגרת ובאפשרות לקיים דיאלוג עם הטקסט ועם זיכרון הילדות העולה ממנו מנקודת מבט זו.

הנחת היסוד לתהליך זה, כפי שניסחתי אז וכפי שאני מאמינה גם היום, היא כי סקסס הילדות אוצר בתוכו זיכרונות, חוויות ותכנים שאינם נגישים לנו בדיבור הישיר, כאלה שניתן להחיות אותם באמצעות החזרה אליו. האפשרות לפתח דיאלוג עם טקסס הילדות פותחת פתח לא רק לשחזור זיכרונות ילדות, אלא גם להבאתם אל ההווה ולניהול הדיאלוג איתם מנקודת מבט בוגרת.

לדיאלוג כזה יש  כמה מאפיינים  המצביעים  על  איכויות  תרפויסיות מעצם היותו מאפשר למבוגר הקורא בטקסס הילדות שלך חזרה אל חוויות הילדות הנזכרות בסקסס, אל המטעןי הרגשי שלהןי  ואל פרמיה}י מנקודת ראות בוגרת. דיאלוג כזה עשוי להקנות למבוגר מבס עשיר יותר על ילדותו, ואולי אף לאפשר לו הבנות חדשות ופיוס עם מה שנחווה בעבר כקשה, כמתסכל, מאיים או לא

מובן. אם כן, החזרה לחוויית הילדות דרך הסקסס מחיה בעת ובעונה אחת חוויות נעימות וחוויות כואבות, אבל ההתבוננות בהן ממרחק השנים מאפשרת לראותן מנקודת מבט בוגרת, ובמקרה של חוויות כואבות גם להתמודד עימן מחדש.

ניתן אפוא לומר כי התהליך מאפשר לנו לדובב את קול הילד שהיינו ולנהל אותו דו'שיה דרך הקו`? המבוגר שלנו בהווה החוזר אל הטקסט. ההתבוננות בדיאלוג בין קול הילד לקול המבוגר, המתאפשרת באמצעות החזרה אל טקסס הילדות, פותחת פתח גם להתבוננות במךפעיו של הדיאלוג הזה בתוך הטקסטים הספרותיים עצמם.

בספר הנוכחי ביקשתי להרחיב את המושג "חזרה לטקסס ילדות” ולבחון את דפוסי הדיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד, כפי שהם מתממשים בטקסטים ספרותיים  שונים,  ולהצביע  על  האפשרויות  השונות  למימושו  בכל  אחד מהטקסטים הללו.

בחרתי לדון בטקסטים שנכתבו הן לילדים והן למבוגרים, כשבכל אחד מהם נמצא דיאלוג סמוי או גלוי בין קול הילד לבין קול המבוגר. באופן כללי ניתן לומר כי נוכחותם של שני הקולות מאפשרת דיאלוג בין עולם הילדים לעולם המבוגרים, עולמות שלא תמיד קל או אפשרי לגשר עליהם ולחבר ביניהם. גם בעולם "ליברלי" כשלנו – שבך נדמה לעיתים כי נוצר גשר כזה, ולפעמים אף מתהפכת בו ההיררכיה בין מבוגר לילד – עדיין נותר תחום גדול המצביע על פער מהותי בין שני העולמות.

בספרו בלבול השפות בין המבוגר לילד מצביע פרנצי (2003) על  פער זה דרך המקרים הקיצוניים של גילוי עריות ומדבר על הטראומה שהמבוגר הפוגע יוצר בילד בפנייה אליו ב”שפת המבוגרים," שפת התשוקה, כאשר הילד זקוק לאהבה המדברת ב"שבת הרוך." מכיוון שהטקסט הספרותוי הוא טקסט אומנות,” וככזה הוא חף מאינטרס כלפי הקורא (יאקובסון, ,1986) ניתן לקבוע ששפתו מעצם טיבה היא "שפת הרוך.” גם הדיאלוג בין קורא בוגר לבין הטקסט מתקיים במסגרת שפה זו. הדיאלוגים שאתאר כאן מאפשרים אפוא גם לקורא המבוגר לחזור ולהתחבר אל ממד הרוך באמצעות המגע עם הטקסט, בין אם הוא משחזר את קולו של הילד ובין אם הוא פונה אליו בקולו באופן ישיר.

מבנה הספר
במרכזי  הספר  תעמוד  אפוא  הצגה  של  דפוסי  דיאלוג  שונים בין  קול  המבוגר לקול הילד כפי שהם מופיעים בטקסטים לילדים ולמבוגרים1. צורות הדיאלוג האפשריות שבין מבוגר לילד יפורטו לאורך הפרקים:

 

1   עם  ואת עיקר הספרים שאדון בהם בספר זה הם ספרי ילדים.

 

הפרק הראשון נעסוק בילד כמושא פנייה ישיר של הכותב המבוגר. בעניין זה יידונך ספרי פרוזה מאת לאה גולדברג ואריך קסטנר, שבהם מתקיים דפוס של פנייה ישירה ומפורשת של המבוגר הכותב אל הילד הקורא, בין אם בגוף הטקסט או בהקדמה לו.

הפרק השני ירון במקרים שבהם משמיע המבוגר  את קולו הבוגר  באמצעות קולו של ילד. למעשה אפשר לומר כי בדפוס זה המבוגר פונה אל הילד שבתוכו. בטקסטים אלו מתקיים מעין "עיבוי” של קול המבוגר הכותב וקול הילד הדובר. לצורך זה יידונו שירים מאת מרים ילן שטקליס ויהודה אטלס.

הפרק השלישי ידון באפשרות של דיאלוג בין קול המבוגר לבין קול הילד באמצעות  קריאה  מחדש  בטקסס  הילדות  שלו.  בשונה  משאר  פרקי  הספר, שבמרכזם חקירה של טקסס, פרק זה יתבסס על תגובות של ציבור קוראים ועל התנסויות של בוגרים ספציפיים החוזרים אל טקסס הילדות של עצמם2.

הפרק הרביעי יעמיד במרכזו סקססים שאומנם נועדו למבוגרים, אך בו'בומו הם גם מקיימים דיאלוג עם טקסס לילדים. יידונו סיפור קצר של אתגר קרת ורומן של שרה שילה, שבכל אחד מהם מתקיים דיאלוג כזה, שבו טקסס הילדות משמש כ"תיבת תהודה" מודעת או לאימודעת לעלילה הגלריה של הטקסט למבוגרים.

הפרק החמישי יתמקד בשני ספרים שבהם ילדים הם גיבורי העלילה. עלילתם מקבילה במידה רבה, ועם זאת האחד מהם מופנה לקוראים ילדים, ואילו האחר – לקוראים מבוגרים. ספרה של מירה לובה אי הילדים ייצג דפוס זה המיועד לילדים, וספרו של ויליאם גולדינג בעל זבוב ייצג את זה המיועד לקוראים בוגרים.

במרכו הפרק השישי יעמוד דפוס המכונה "כתיבה כפולה", לפיו יוצר  אחד מטפל בנושא אחד ומעצב אותו פעם כטקסט לילדים ובפעם אחרת כטקסט למבוגרים. לצורך זה נדון בשתי יוצרות, נורית זרחי ולאה גולדברג, שמפעלן הספרותי מופנה לשני קהלי יעד אלה. נבחן את השפעת דפוס הכתיבה הכפולה על אופי הדיאלוג בין המבוגר לילד כפי שהוא מתקיים ביצירות שנבחרו מתוך כלל יצירתן.

הפרק  השביעי  והאחרון.  יעסוק  באופן  השתלבות  המושגים  "האני  האחר" אצל ילדים והמושג המקביל לו – ה”צל" – בעולם המבוגרים ביצירות המיועדות לילדים ולמבוגרים. במרכז החלק הראשון של הפרק יעמדו שלוש יצירות לילדים

 

2  פרק זה הוא למעשה עיבוד מחודש של פרק ה מספרי הקול השלישי (2000). מהדורה מחודשת ומתוקנת של הספר יצאה ב-2009.

(של מרים ילן שטקליס, של לאה גולדברג ושל דויד גרוסמן) העוסקות כולן בפניה השונות של תופעת ”האני האחר”. במרכז החלק השני של פרק זה יעמוד סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן הצל, שמבחינת נושאיו ועולמו מופנה בראש ובראשונה למבוגרים, אבל צורת הכתיבה שלו ־ אגדה אומנותית, דומיננטית בספרות הילדים.

כל דפוסי הדיאלוג המופיעים לאורך הספר ייבחנו דרך שתי תשתיות תאורטיות הקשורות בתהליך הקריאה: הראשונה היא המושג ”המוען-נמען הכפול," והוא מתאר את אופיו הייחודי של הטקסט לילדים הנכתב בדרך כלל על ידי מבוגר ופונה אל ילד. למושג מרכזי זה אקדיש את החלק הראשון של המבוא התאורטי.

התשתית השנייה שתסייע לי לבדוק את תהליכי הקריאה בטקסטים שיובאו כאן היא המודל שמציע אפליארד (1991 Appleyard),‏ לתיאור מהלך ההתפתחות של הקורא מילדות עד זקנה. לתאוריה התפתחותית זו אקדיש את חלקו השני של המבוא. חלקו השלישי של המבוא יוקדש לדיון קצר במאפייניו הייחודיים של הדיאלוג הביבליותרפי3.

ההקשר  הביבליותרפי אינו נדון באופן. ישיר ברוב פרקי הספר, אבל לעצם הדיון בדפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בטקסטים ספרותיים נודעות השלכות על התהליך הביבליותרפי, ועל כן בחרתי להקדיש כמה משפטים בסוף הפרקים למבט ייחודי זה, מעבר להנחה הכללית שבהיותי ביבליותרפיסטית נקודת מבט זו היא מאפיין מרכוי באופן הקריאה והכתיבה שלי.

 

3    כפי שנדונו בהרחבה בספרי חותם האותיות, 2009.

https://store.macam.ac.il/wp-content/uploads/2025/06/3911.pdf

תיאור

כל מפגש מחודש עם טקסט מהילדות אוצר בתוכו מכלול של זיכרונות, חוויות ותכנים שאינם נגישים במסגרת שיח רגיל. בספר בחזרה לטקסט ילדות חושפת המחברת קשת של מערכות יחסים אפשריות בין קול המבוגר לקול הילד, חלקן נובעות מהתמות של הטקסט עצמו וחלקן עולות מכוח המגע שבין הטקסט לקורא המסוים שלו. למפגשים האלה על ריבוי קולותיהם נודעת איכות תרפויטית, ובכוחם לזרות אור על תהליכי הקריאה ולהעניק פרספקטיבה רעננה לשיח הטיפולי.

הספר מיועד לאנשי מקצוע, מטפלים ולמורים העוסקים במלאכת התיווך בין קוראים לבין טקסטים ספרותיים, ויש בו גם כדי לרתק כל קורא משכיל המעוניין להתבונן בתהליכי הקריאה מנקודת מבט הלוכדת את אפשרות המפגש עם שלל הקולות המצויים בו.

ד"ר רחל צורן, ביבליותרפיסטית, מטפלת ומרצה. כיהנה במשך שלושים שנה כראש תוכנית ההכשרה המקצועית בביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה. הוציאה שני ספרי עיון: הקול השלישי (כרמל, 2000 ; מהדורה חדשה מורחבת ומתוקנת – 2009) וחותם האותיות (כרמל, 2009). כמו כן פרסמה שני ספרי שירה, נייר שקוף (כרמל, 1991) וצל, אבן (פרדס, 2012); ואת הרומן מעטפה ריקה (כרמל, 2020 ).

 

דף הזמנות

×
חיפוש ספרים או פעילויות להרשמה?

תפריט נגישות

אפשר לעזור?