החינוך לטבע משנת יהושע מרגולין – מהדורה עדכנית ומוארת

 

תוכן העניינים

הקדמה: בין הטבע של מרגולין לאקו-הומניזם שלנו | נמרוד אלוני ………………………………….9

דברי מבוא: הרלוונטיות  של ”החינוך לטבע" לימינו | מרוה שמואלי ונירית אסף | ……………….13

חייו ופועלו של יהושע מרגולין | מרוה שמואלי ונירית אסף | ………………………………………..17

שער א: הדרך לטבע

עשיר ומגוון הוא טבע ארצנו …………………………………………………………………………….27

הילד בטבע…………………………………………………………………………………………………29

גן ילדים מהו?………………………………………………………………………………………………39

בכל החושים………………………………………………………………………………………………..58

שלוש דרגות בלימוד הטבע………………………………………………………………………………67

שיטות ודרכים………………………………………………………………………………………………82

הגינה שעל יד בית הספר…………………………………………………………………………………88

פינת החי……………………………………………………………………………………………………95

חוג טבענים………………………………………………………………………………………………..103

טיולים בטבע – כיצד?……………………………………………………………………………………110

המוזיאון של בית הספר………………………………………………………………………………….116

הספר בלימוד הטבע……………………………………………………………………………………..121

 

שער ב: הכשרת מורים

הכשרת מחנכים לחינוך לטבע…………………………………………………………………………. 125

 

שער ג: מהלכה למעשה – קווים מנחים ליישום החינוך לטבע

תֹוכנית ללימוד הטבע…………………………………………………………………………………….135

חג האסיף………………………………………………………………………………………………….141

הגינה……………………………………………………………………………………………………….148

הזית………………………………………………………………………………………………………..158

הגשמים הראשונים……………………………………………………………………………………….160

קטיף פירות ההדר………………………………………………………………………………………..172

הדבורה והכוורת…………………………………………………………………………………………..174

ט"ו בשבט…………………………………………………………………………………………………..178

חג האביב…………………………………………………………………………………………………..182

גידול זחלי הפרפר טוואי המשי ………………………………………………………………………….184

הקציר………………………………………………………………………………………………………..186

החיטה והלחם……………………………………………………………………………………………….188

הבציר…………………………………………………………………………………………………………192

הים……………………………………………………………………………………………………………193

מחזור המים בטבע…………………………………………………………………………………………209

היער והחורש………………………………………………………………………………………………..213

הרפת ומשק החלב………………………………………………………………………………………….217

שיחות על גוף האדם………………………………………………………………………………………..221

הבעירה והנשימה……………………………………………………………………………………………225

המלבוש……………………………………………………………………………………………………….228

 

אב ומורה דרך: הקדמה למהדורת 1957 מאת מרדכי סגל…………………………………………231

 

 

הקדמה: בין הטבע של מרגולין לאקו-הומניזם שלנו

נמרוד אלוני

 

הספר שלפניכם הוא  אחד המקרים  הנדירים שבהם  נכון להגיד על משהו שהוא מוליך אותנו בה בעת אחורה וקדימה. הוא נטוע ברומנטיקה רבת-השראה של ציונות נטורליסטית ורוחנית של ראשית המאה העשרים. הוא פוגש אותנו בהווה מדכדך ובתחושת חירום ורחיפות לנוכח ההתחממות הגלובלית, הכחדת המינים והרס משאבי הטבע. הפסימיים אף מרמים אותנו לנוסעי הטיטניק בדרך לאסון ודאי.אלה מאיתנו שעבורם ייאוש אינו אופציה רואים אתגרים אידיאליסטיים צופי עתיד של תיקון וריפוי לקראת הבטחת קיימות סביבתית וחברתית. האקטיביזם האקו-הומניסטי  של ימינו מנסה לחדש, לגייס ולתקן, אבל למעשה הוא יושב על כתפי ענקים מהעבר, ויהושע מרגולין, מייסד המכון הביולוגי-פדגוגי ומהוגי החינוך בחיק הטבע, הוא אחד מתוכם. הסגנון בכתביו של מרגולין הוא אנכרוניסטי ונאיבי במידת מה, אך התוכן עכשווי ורלוונטי ביותר לאתגרי החינוך בני-זמננו. מטבע הדברים, העברית של ראשית המאה העשרים שונה מאוד מוו הנהוגה בעשור השלישי של המאה העשרים ואחת, ומינוחים כגון "משבר האקלים,” "קיימות סביבתית,” "פדגוגיה מתבוננת" ו"חינוך יער" טרם באו לעולם. ואולם חינוך נטורליסטי ולמידה הוליסטית ואינטימית בחיק הטבע, כמגמות שאליהן אנו מבקשים להתקדם בימינו, היו פרקטיקות רווחות ומקובלות. בין שנפנה לטקסטים המובאים בספר זה פרי עטו של מרגולין ובין שנפנה לתולדות החינוך בכפרי הנוער דוגמת בן-שמן (היכן שבלטו מחנכים מופתיים דוגמת זיגפריד להמן, אריה סימון ויזהר סמילנסקי) נמצא שפע של דרכי חינוך המשלבות

התחנכות פעילה בחיק הטבע,לימוד חוקיותן של מערכות אקולוגיות, התנסות במיטב נופי התרבות והאומנות ורכישת השכלה כללית ודעת מדעית ־ הכול בגישה חווייתית והתנסותית המבקשת לספח אדם שלם המגשים את אנושיותו ומשתתף בצורה פורייה והוגנת במעגלי הטבע, החברה והתרבות. מדובר בפרגוגיה איריאליסטית והוליססית הקושרת בין הטבע לתרבות, בין המדע לאומנות, בין נפש בריאה לגוף בריא, ובין חברה בריאה לטבע בריא.

לשאיפותינו העכשוויות – לצמצם את נזקי הניכור מהטבע, לשקם את ההרמוניה  עם סביבות חיינו ולהתקדם לחיים שלמים ושלווים יותר – היסטוריה ארוכת ימים. נציין כאן בהקשר זה כמה מאבני הדרך: נפתח בספר חטאו של לאו דזה, המזהה את הנוסחה לחיים טובים בכיול הנכון וההרמוני של בני אדם עם דרכי הטבע; נמשיך עם אבי החינוך הנטורליסטי, ז'אן ז'אק רוסו,  אשר טען בספרו אמיל כי טיפוס האדם המודרני  הבו־רגני, השאפתן, החומרני, הרכושני, הכוחני והנצלן ־ אינו אוהב דברים כפי שברא אותם הטבע, ובמקום זאת הוא יצר לעצמו תרבות מלאכותית, יומרנית ומוויפת שסופה הרס החברה האנושית והסביבה הטבעית; נעבור לתחילת המאה העשרים להוגה החינוך הפרוגרסיבי ג'ון דיואי, שבספרו דמוקרטיה וחינוך זיהה את מהות העשייה החינוכית עם פיתוח דפוסי התייחסות נאותים כלפי החברה  האנושית  והסביבה  הטבעית?  נמשיך  עם הפסיכולוג הנטורליסט אברהם מאסלו, אבי "פירמידת הצרכים," שקשר בין המימוש הנאמן של הטבע הפנימי והייחודי שבכל אדם לבין התנהלותו המוסרית והמושכלת בעולם; ונסיים בחזונו הדיסטופי של הפסיכולוג האמריקאי בן-זמננו פיטר קאהן, הסבור שרובנו כבר עכשיו שבויים במכלאות ענק עירוניות וטכנולוגיות, סובלים מניכור מהטבע, מריחוק חברתי ומהנדסת תודעה, ומקיימים חיים  שהם צל חיוור של האנושיות האפשרית לנו על פי טבענו.

גם אם חלפו עשרות שנים מאז מותו של מרגולין, ממייסדי סמינר הקיבוצים שבתל אביב (מכללת סמינר הקיבוצים) ומהוגי סמינר הקיבוצים שבסמוך לטבעון (אורנים – המכללה האקדמית לחינוך),הרי שהדנ"א של מורשתו פועם בעוז בשרתי המכללות גם בימים אלה. בשתיהן נולדו בשנים האחרונות מגמות הומניסטיות-סביבתיות או אקו-הומניסטיות, המשלבות פדגוגיה מתבוננת, קיימות סביבתית, רגישות תרבותית וחינוך לדמוקרטיה וחיים משותפים. משותפת למגמות אלה היא ההתכוונות לתיקון עולם ולפדגוגיה מרפאה שתביא מזור למחלות התרבות של זמננו; פדגוגיה המשדכת בין האחריות ההומניסטית לכבוד האדם באשר הוא  אדם עם ראיית הטבע לא כרכוש לבעלות ולאדנות אלא כקהילה לשייכות ולהשתתפות; פדגוגיה קשובה ואקסיביססית העומדת על כך שהפתרונות לזוועות שמחוללים בני אדם לזולתם והחורבן שבני אדם מביאים על משאבי הטבע אינם גלומים בחידושים טכנולוגיים או המצאות מדעיות,  אלא כרוכים בראש ובראשונה באתיקה: בהתנערות מהתנהלות כוחנית, אנוכית ךחמדנית כלפי אדם וטבע והחלפתה בהתנהלות דיאלךגית, מכבדת, מידתית והרמונית.

מרטין בובר, ההוגה והמחנך הגדול, בן-דורו של מרגולין, התמקד בתורתו הדיאלוגית ביחסים הקשובים והמלאים שבין בני אדם, אך פה ושם הרחיב את מעגל הדיאלוג והדגים כיצד יכול אדם להשביח את אנושיותו באמצעות דיאלוג עם עץ וללמוד לחוות טבע לא-אנושי בצורה הרבה יותר רוחנית ומעמיקה ומכבדת מאשר רק כצומח שמיש בעולמו הוא. המחנך הגדול מרגולין, שדבריו פרושים כאן בהמשך, כמו  משלים  את בובר  מהכיוון  ההפוך:  נקודת  המוצא שלו  היא ההתנסות המלאה בטבע – החושית, הרגשית, השכלית והאסתטית – ובאמצעותה  מתרחבת  ומתעדנת  אישיות  האדם;  וכאדוות  מים הולכות ומתרחבות השלווה, המשמעות וההרמוניה ונעשות לאיכויות מהותיות לאדם בנוהגיו עם הטבע שסביבו ועם הזולת שבעולמו.