מחוות בתקשורת רב־אופנוּתית, בהוראה ובלמידה

תוכן העניינים

מבוא  ………………………………………………………………7

שער ראשון | טקסונומניה של מחוות

פרק 1  | מחוות: הגדרה, מיון ומתודות מחקר………………..17

מהי מחווה?……………………………………………..17

סוגים של מחוות………………………………………..20

מחודדת לחקר מחוות: היסטוריה וגישות …………..24

שער שני | מחוות בתקשורת רב-אופנותית

פרק 2 | הצבעה: מחווה פשוטה ומורכבת כאחת………………35

פרק 3 | מהוות ומקור השפה האנושית…………………………51

שער  שלישי |  מחוות בהתפתחות השפה

פרק 4 | מחוות ואוצר מילים: התפתחות משולבת בתינוקות….65

התפתחות המחוות בתינוקות: סדר רכישה ומגוון…. 65

תפקיד המחוות בהתפתחות אוצר המילים בשנתיים הראשונות לחיים ….74

פרק 5 | מחוות בהתפתחות הדקדוק והשיח…………………. 83

מחוות כגשר להתפתחות צירופי מילים בילדות המוקדמת….. 83

מחוות בהתפתחות נרטיבית של ילדים……………… 88

השפעת קלט המחוות על התפתחות המחוות ועל השפה בילדות המוקדמת….. 94

שער רביעי ־ מחוות בתהליכי למידה והוראה

פרק 6 | מחוות בלמידה ובהוראה של שפה שנייה……..103

מחװת ורכישת שפה שנייה…………………….. 103

מחװת  פדגוגיות בהוראת שפה שנייה…………110

פרק 7 | מחוות כצוהר לתהליכי חשיבה ולמידה………. 118

מחוות כמראה להתפתחות יכולות למידה………………118

מחוות כממלאות תפקיד בשינוי ידע וחשיבה…………..124

שער  חמישי | חקר  מחוות  בקרב  ילדים עם  צרכים מיוחדים

פרק 8 | מחוות באוטיזם …………………………………133

פרק 9 | מחוות בתסמונת דאון ובתסמונת ויליאמס…..143

פרק 10 | מחוות בהפרעת שפה התפתחותית………..153

פרק  11 | מחוות בכבדות שמיעה וחרשות……………..162

פרק‏ 12 | מחוות בהערכה ובהתערבות……………….168

מחוות ככלי להערכה…………………………..168

מחוות ככלי להתערבות……………………….176

אפילוג ……………………………………………………… 179

מילון מונחים…………………………………………………181

מקורות………………………………………………………..193

 

מבוא

במסגרת הגישה שאנו מקדמים, אנו מתייחסים לקינסיולוגיה, כלומר לפעולה הגופנית הנראית לעין שמשמשת להבעה, כמשאב שמשתמשים בו כל בני האדם. היא יכולה להתפתח בדרכים שונות מבחינה מבנית, פונקציונלית וסמיוטית. האתגר של מחקרה הוא לתאר את הצורות ואת  הפונקציות  השונות  שלה, ולהסביר איך מצבים שונים הקשורים אליהן משפיעים על התפתחותן. בחינה מעמיקה של הקינסיולוגיה תוכל לתרום משמעותית להבנתנו את היכולת ללמוד שפה ואת הדרך שבה מערכות עם תכונות לשוניות עשויות להתבדל ולהתפתח. Kendon,)‏

,(2015 p. 44

מחווה (gesture)‏ היא פעולה שהמדבר מבצע לשם העברת משמעות או מטען רגשי. המחווה יכולה להתבטא בתנועת ראש, יד, גוף או אף בהבעת פנים. מחוות משמשות להעברת מידע, להגברת ההבנה, להעשרת התקשורת ולהעמקת הקשר בין המשתתפים בשיח. הן ממלאות תפקיד חשוב בהתפתחות השפה ובתהליכים קוגניטיביים. מחוות אינןי מוגבלות לתנועות גופניות בלבד, אלא כוללות גם היבטים קוליים של השיח, כגון הנגנה, הדגשה או קצב דיבור. לדוגמה, כאשר אדם מדבר בקול רם ומהיר, זוהי מחווה קולית המביעה התרגשות או דחיפות. לעומת זאת, דיבור בקול נמוך ואיטי, כמו במקרה שבו אדם מנחה את חברו: "לך בזהירות, לאט לאט, עם הכוס,” מחזק את המסר של בקשה לזהירות ולהליכה מתונה.

אנשים מתרבויות ומרקעים לשוניים שונים מפיקים מחוות באופן אוניברסלי במהלך תקשורת. מחקרים מראים כי גם אנשים שנולדו עיוורים ומעולם לא נחשפו למודל ויזואלי, מפיקים מחוות בשיח, אף כאשר הם משוחחים עם אדם עיוור אחר 1997)‏ Goldin-Meadow, & .(Iverson עוד בטרם התפתחות השפה תינוקות מתחילים להשתמש במחוות  כדי להעביר מגוון רחב של כוונות תקשורתיות 2005)‏ Goldin-Meadow, & .111618011) ככלל, בני אדם מפיקים מחוות בזמן דיבור, אך לעיתים הם משתמשים בהן גם ללא דיבור. תנועות הידיים הספונטניות המלוות את הדיבור או מחליפות אותו לעיתים, אינן אקראיות: הו מעבירות למאזין מידע המשלים או המרחיב את המידע המועבר בדיבור עד שנות השמונים של המאה ה־20 היה העניין של קהילת המחקר במחוות מועט ביותר, בפרטי בהקשר של השפה המדוברת. השפה המדוברת נחקרה במסגרת התאוריה הגנרטיבית של נעם חומסקי, שהניחה שהשפה היא מערכת אוטונומית שאינה מושפעת או מעוצבת בידי כוחות חיצוניים שאינם לשוניים. השפה הכתובה, המוגבלת לייצוג של צלילי השפה המדוברת בלבד, חיזקה את ההשערה שכל מה שהוא מילולי וניתן לרישום הוא לשוני, ואילו כל מה שאינו מילולי ואינו ניתן לרישום הוא בהכרח לא לשוני 2007) .(Kendon,‏ תפיסת השפה המדוברת כמערכת אוטונומית השפיעה רבות על חקר המחוות. הנחת יסוד זו הובילה להבחנה ברורה בין תקשורת מילולית לתקשורת בלתי מילולית. כל מה שאינו מילולי נתפס כממלא תפקיד אחר, השונה מתפקידן של המילים בתקשורת, ולפיכך נקבע כי יש לחקור את השימוש בו בנפרד, ללא קשר לשימוש בשפה מדוברת. גישה זו

הובילה להתעלמות ממחוות כנושא למחקר )אם כי ראו גישות שונות לדיון בקשר בין שפה למחוות אצל 2007 .(Goldin-Meadow,‏

שנות השמונים של המאה ה-20 הן נקודת מפנה בהתייחסות הקהילה המחקרית למחוות. התפתחות הטכנולוגיה, ובעיקר פיתוח תוכנות אודיו-ויזואליות המאפשרות הקלטה וניתוח מדויק של תקשורת ושיחה בין דוברים פריים אחר פריים, הובילה לגל חדש של מחקרים, מחקרים אלה העלו שתי תובנות מרכזיות: ראשית, מחוות בדומה למילים הן כלי לביטוי מחשבות, ולפיכך הן 'מילוליות' ומשתתפות במשימותיה של השפה. שנית, בניגוד לדעה הרווחת מחוות אינ]י רק כלי  עזר לניסוח המבע המילולי, אלא הן שותפות מלאות למילים ויוצרות עימן את הביטוי הסופי של הדובר.

מחקריהם של אדם קנדון )1980 (Kendon,‏ ודיוויד מקביל )?1985 McNeil,‏ 1982‏ Levy, & (McNeil תמכו בשיטתיות ברעיון ששתי הפעילויות – דיבור ומחוות ־ משולבות באופןי אינטגרלי ומנוהלות על ידי אותו מנגנון קוגניטיבי. מחקריו של קנדו]י בחנו את יחסי המשמעות והשימוש בין מחוות תקשורתיות שונות לדיבור במהלך השיח. לדוגמה, כאשר דובר שואל שאלה כגון 'מה אתה מציע שנעשה,'? הוא עשוי לפרוש את כפות ידיו במרחב כלפי מעלה כדי לאותת לבן שיחד שהוא פתוח לרעיונות. מחקריו הפסיכולינגוויססיים של מקביל הראו כי המחוות מבטאות תהליכי חשיבה המתרחשים במקביל לדיבור, למשל, כאשר דובר מתאר אירוע ומלווה את תיאורו בתנועות ידיים המדגימות את האופן שבו התרחש האירוע. לפי מקניל )1992 ,(McNeill,‏ יצירת מחווה במהלך הדיבור מתרחשת בתהליך דינמי ודיאלקטי בין שני מצבי חשיבה: מצב אנליטי-קטגורי ומצב סכמתי-חויוני. החשיבה האנליטית מתבטאת בניתוב משמעויות או מחשבות ברצף מסודר ולינארי  של מילים ומשפטים. לעומתה, החשיבה הסכמתית באה לידי ביטוי במחוות גלובליות, שלעיתים הן גם איקךניות, המתפקדת במהלך הדיבור. שני מצבי החשיבה, האנליסי והסכמתי, פועלים במקביל ובסנכרון ומתבסאים באופן דיאלקסי בהפקה בויזמנית ומתואמת של מילים ומחוות.

במחקריו המאוחרים יותר הציג מקביל )2008 (McNeill,‏ את ההיבט הדינמי של השפה והדגים כיצד מחוות משפיעות על הדיבור במהלך השיחה ומעצבות אותו ברציפות וב'ומ]י אמת. לדוגמה, כאשר דובר מתאר תנועה במרחב: 'הוא טיפס על המרזב,' הוא עשוי לבצע תנועת יד ישרה ומרוסנת כלפי מעלה להמחשת כיוון התנועה. עבודותיהם של אדם קנדון ודיוויד מקניל סללו את הדרך למגוון רחב של מחקרים פסיבולינגוויססיים שחקרו את הקשר בין מחוות, שפה וחשיבה. מרבית המחקרים הללו מחזקים את הטענה שהשפה, מבחינה סמיוטית, היא מערכת הטרוגנית שבה משמעויות מועברות באמצעות שילוב סיגרגטי של אלמנטים שונים, בהם מחוות.

בהמשך לתובנות אלה, מחקריהם של ברת'רטון ובייטס Bates,)‏ & Bretherton ,1979) שהתבססו על ניתוח הקלטות אודיויויוואליות של תינוקות, הובילו בשנות השמונים למסקנה חשובה נוספת: התפתחות השפה והתפתחות המחוות מתרחשות במקביל, ושתיהן תלויות בהבשלה של אותם מנגנונים קוגניטיביים. מאוי המחקר הפסיכולינגוויסטי ממחיש שוב ושוב את תפקיד.} המרכזי של מחוות בהתפתחות תקינה של שפה ובתקשורת המיוחדת שבין אימהות לתינוקותיהן ולפעוטותיהן – תקשורת המתאפיינת בדיבור איטי, ברור ומוגום, המלווה במחוות מודגשות. יתרה מואת, מגוון־ רחב של מחקרים מדגישים את השפעת השימוש במחוות על תהליכי למידה וחשיבה, כפי שניתן לראות במשימות קוגניטיביות כמו פתרון בעיות וחוק השימור .(Goldin—Mead0w, ;2009 Singer & Goldin-Meadow, 2005) מחוות הן חלק בלתי נפרד מהשפה, ובשילוב עם מילים הן מעצבות בתקשורת את המבע של הדוברים. הן מתפתחות במקביל לשפה אצל תינוקות ומשמשות מדד להתפתחותה התקינה. המחוות משמשות צוהר לחשיבה, ומחקרים מראים כי הן משפיעות על תהליכי למידה. במהלך העשורים האחרונים נחקר השימוש במחוות בהרחבה הן בהקשר של שפות הסימנים והן בהקשר של התפתחות השפה האנושית. ספר זה נועד להציג לפסיכולוגים, לבלשנים, לקלינאי תקשורת, למורים, לגננות ולהורים את מגוון. התגליות שהצטברו במהלך העשורים האחרונים בנושא מחוות. הספר מתמקד בשימוש במחוות במהלך דיבור, ב'ויקת]י לשפה ולחשיבה, והוא מציג דוגמאות מעשיות להשפעתן על תהליכי הוראה ולמידה.

 

מבנה הספר

בספר חמישה שערים המציגים היבטים שונים של מהװת בתקשורת האנושית. השער הראשון, טקסונומיה של מהוות, מניח את היסודות התאורטיים באמצעות הגדרת המושג 'מהווה,' הצגת הטקסונומיה של המהוות ותיאור המתודולוגיות המשמשות להקר מהוות. הפרק הראשון. בשער וה מגדיר מהי מהווה ומציג את המאפיינים המבחינים בינה לבין. תנועות גוף אחרות. באמצעות המודל ההיררכי של מקביל )1992 (McNeill,‏ מתוארים בו סוגי המחוות השונים המשמשים בתקשורת. כמו בן מוצגות בו סקירה של התפתחות תחום חקר המחוות ושיטות המחקר המקובלות בו, ומודגש תפקידן של מחוות בתקשורת, בהתפתחות השפה והחשיבה ובלמידה.

השער  השני, מחוות  בתקשורת רב-אופנותית, בוחן מחוות מנקודת  מבט אבולוציונית ומתחקה אחר התפתחותןי לאורך תולדות המין־ האנושי. בשער שני פרקים. הפרק השני מתמקד בתפקיד}י המורכב של מחוות ההצבעה בתקשורת האנושית. מחוות אלה, המכוונות את תשומת ליבם של אחרים, מאפשרות העברת מסרים משמעותיים באמצעות תנועה פשוטה של היד, לעיתים אף ללא שימוש במילים. בשל יכולתן להעביר מסרים מורכבים ולהקל את התקשורת, מחוות ההצבעה הן נושא מחקר מרכוי בתחומים מגוונים ובהם פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, בלשנות וקוגניציה. הבנת המורכבות והניואנסים של ההצבעה חושפת את השפעתה המשמעותית על התקשורת האנושית ועל האינטראקציה החברתית. הפרק השלישי עוסק במקור השפה האנושית מנקודת המבט של מחוות. התאוריות המסבירות את האבולוציה של השפה נחלקות לשתי גישות מרכזיות: האחת רואה בשפה תופעה ייחודית שהופיעה בפתאומיות, ללא קשר למחוות או למערכות תקשורת אחרות. הגישה השנייה, הכוללת תאוריות קוגניטיביות'חברתיות ואינטראקציוניות, גורסת כי השפה התפתחה בהדרגה ממערכות תקשורת קיימות של פרימטים (סדרה במחלקת היונקים הכוללת את האדם ומיני קךפים,) כאשר למחוות תפקיד משמעותי בהתפתחותה. תומכי הגישה השנייה חלוקים ביניהם: האם המחוות קדמו להתפתחות הדיבור והשפה או התפתחו במקביל לה. הפרק בוחן. את הטיעונים התומכים בשתי העמדות הללו.

השער השלישי, מחוות בהתפתחות השפה, מעמיק בתפקידן של המחוות בהתפתחות השפה. כלולים בו הפרק הרביעי והפרק החמישי. הפרק הרביעי עוסק בקשר שבין. מחוות להתפתחות השפה המוקדמת של תינוקות. הוא מציג ראיות מחקריות המצביעות על הקשר בין שימוש במחוות לביןי התפתחות קוגניטיבית התקשורתית בתינוקות. הפרק מדגיש את התפקיד המרכזי של מחװת בתהליך רכישת השפה תוך התייחסות למשתנים כמו גיל תחילת השימוש במחוות, תדירות השימוש בה}־ ומגוונן.

הפרק החמישי, העוסק במחוות בהתפתחות הדקדוק והשיח, כולל שלושה חלקים. החלק הראשון בוחן את תפקיד המחוות במעבר פעוטות משימוש במילה בודדת למבעים דו'מיליים בסוף שנתם השנייה. מהוות לא רק מרחיבות את אוצר המילים של הפעוסות, אלא גם מסייעות בהבניית צירופי מילים ראשוניים. החלק השני מתמקד בתפקיד המחוות בהתפתחות היכולת הסיפורית והשפה המאוחרת. הסיפורים הם חלק מרכזי בחיי היוםייום של ילדים דרך ספרים, סיפורים בעלי פה וסרסים. ככל שהדיבור של ילדים הופך מורכב יותר בהקשר הסיפורי, כך גם השימוש במחוות התורמות למבנה הסיפור מתפתח ומשתכלל. החלק השלישי עוסק בתפקיד קלט המחוות ובוחן את מקורן אצל הילדים ואת הקשר בין השימוש בה}י לבין מחוות ההורים. המחקר מראה כי התשומה התקשורתית מההורים היא גורם חיוני בלמידת השפה. ההורים מציגים לילדיהם מודל למחוות ולשילובן בדיבור, המסייע להם ללמוד מילים וצירופי משפסים חדשים. ממצא וה מדגיש את חשיבות השימוש במחוות ככלי הוראה בידי הורים ומטפלים.

השער הרביעי, מחוות בתהליכי למידה והוראה, עוסק בתרומתן  של המחוות לתהליכי למידה והוראה וכולל את הפרק השישי והשביעי. הפרק השישי עוסק בתפקידן של המחוות בתהליך הלמידה וההוראה של שפה שנייה, מחקרים רבים מצביעים על הקשר בין קשיי תקשורת של דוברים דו-לשוניים לבין הפתרונות שהמחוות מציעות. המחוות מסייעות ללומדי שפה שנייה במספר היבטים: גישור על פערים בלקסיקון, שליפת מילים (במיוחד נדירות,) ארגון השיח ובקשת עזרה מהשותף לשיח באיתור מילים. מחקרים מראים כי הורים ומורים העושים שימוש במחוות ככלי פדגוגי, תורמים לשיפור בהבנת הנלמד; הלומדים מחקים אותם ומשתמשים אף  הם  במחוות  בשיח. מעבר לקידום  הלמידה  המחוות  תורמות לשיפור האינטראקציה בין המורה לתלמיד וליצירת מרחב משותף – חברתי, סמלי, פיזי ומנסלי. הספרות המקצועית מדגישה את חשיבות הכשרת המורים בהיבס התאורטי והפרקטי של תפקיד המחוות בהפקה ובהבנה של שפה זרה. המחוות מספקות למורה תובנות באשר לתהליכי החשיבה של לומדי השפה השנייה, ולכן ניתן להשתמש בה גם ככלי להערכת התפתחות השפה והחשיבה בשפה השנייה. הפרק השביעי דן בהתפתחות יכולות מחשבתיות ומציג את מחקריה של סוון גולדין-מידו (Goldin-Meadow)‏ בתחום הקוגניציה והמחוות. מחקריה מראים כי מחוות של ילדים בזמן דיבור חושפות לעיתים ידע שאינו מתבטא בדיבורם, במיוחד על סף למידת משימה חדשה. גולדיך מידו טוענת כי אי-התאמה בין מידע המועבר במחוות לבין זה המועבר בדיבור מנבאת פתיחות להוראה וללמידה. זאת משום שביטוי מקביל של שני רעיונות במשימה אחת עשוי ליצור אי'יציבות קוגניטיבית המובילה לשינוי. מחקריה הראו כי ילדים שהפגינו אייהתאמות כאלה לפני לימוד תרגילי שוויון- מתמטיים או משימות שימור, הפיקו תועלת רבה יותר מההדרכה. המחוות תומכות בשינוי ידע בשני אופנים: דרך השפעות תקשורתיות ־ בהצביע}י על היות התלמיד בנקודת מעבר (בדומה לאזור ההתפתחות המקורב של ויגוצקי,2012), ודרך השפעות קוגניטיביות ־ בהקלת המאמץ הקוגניטיבי. כמו כן, המחוות יכולות לשמש ככלי אבחוני, כאשר נוכחותו או היעדר. עשויים לסמן קושי התפתחותי עתידי.

השער החמישי, חקר מחוות בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים, כולל את חמשת פרקי הספר האחרונים. שער זה מתמקד במגוון אוכלוסיות ובהן ילדים על הספקטרום האוטיסטי, ילדים עם תסמונת דאון, ילדים עם תסמונת ויליאמס, ילדים עם הפרעת שפה התפתחותית וילדים כבדי שמיעה וחירשים. הפרק השמיני מתמקד באוטיום. אחד המאפיינים המוהים של הפרעת הספקטרום האוטיסטי הוא ליקויים בהתנהגויות תקשורתיות לא'מילוליות. מחקרים רבים מראים כי ילדים עם אוטיזם או עם סבירות מוגברת לאוטיזם משתמשים במחוות בתדירות נמוכה יותר מילדים עם התפתחות טיפוסית, אך בדרכים דומות. הקשרים הניבויים בין מחוות להתפתחות שפה מאוחרת, המאפיינים התפתחות טיפוסית, נמצאו גם באוכלוסיית הילדים עם אוטיזם, אם כי לעיתים בתהליך מעוכב. מעניין לציין כי למרות השימוש המופחת במחוות בקרב ילדים בספקטרום האוטיסטי, הוריהם אינם מראים הבדל בהפקת מחוות בהשוואה להורי ילדים עם התפתחות טיפוסית.

הפרק התשיעי עוסק בשימוש במחוות בקרב ילדים עם תסמונת דאון ותסמונת ויליאמס ־ שתי תסמונות גנטיות מולדות שמקורןי בליקוי כרומוזומי ומתאפיינות בדרגות שונות של מוגבלות שכלית. ילדים עם תסמונת דאון מציגים עיכוב בהתפתחות השפה החורג מהצפוי על פי העיכוב הקוגניטיבי, בעוד שבתסמונת ויליאמס נפוץ רעד שרירים המשפיע על התפתחות המוטוריקה. המחקר בתחום מציג תמונה מורכבת: חלק מהמחקרים מדווחים כי ילדים עם שתי התסמונות משתמשים במחוות ובסימנים מוסכמים בשיעור דומה או אף גבוה יותר מילדים עם התפתחות טיפוסית כפיצוי על קשיי דיבור. לעומת זאת, מחקרים שבחנו הפקות ספונטניות בהקשרים טבעיים מצאו כי ילדים עם תסמונת דאון. מפיקים פחות מחוות, גם כשכמות הדיבור שלהם דומה לזו של ילדים עם התפתחות טיפוסית.

בקרב ילדים עם תסמונת ויליאמס נמצא עיכוב בתחילת הפקת המחוות וקשיים בהפקה ובהבנה של מהוות הצבעה בהשוואה לילדים צעירים יותר עם התפתחות טיפוסית בגיל מנסלי דומה. עם זאת, בשלב מאוחר יותר הם נוטים להשתמש במחוות בתדירות גבוהה יותר כפיצוי על קשיי הפקת שפה.

הפרק העשירי עוסק במחוות בהקשר של הפרעת שפה  התפתחותית. הפרעה זו משפיעה על תפקודם של ילדים לאורך הילדות והבגרות ומשליכה משמעותית על האינטראקציות החברתיות ועל התפקוד האקדמי שלהם. ילדים עם הפרעת שפה התפתחותית חווים קשיים בהפקת מחוות, המתבטאים בדיוק מוטורי נמוך יותר ובהעברת מידע סמנסי חסר בהשוואה לילדים עם התפתחות סיפוסית. עם ואת, המוטיבציה התקשורתית שלהם נותרת טיפוסית, והם ממשיכים להשתמש במחוות למטרות תקשורת באותה תדירות. ממצא וה מדגיש כי ההבדל בין הקבוצות הוא איכותי ולא כמותי. מחקרים מראים כי ילדים עם הפרעת שפה מגלים רגישות גבוהה למחוות אימהיות, ממצא המדגיש את חשיבות השימוש במחוות בקרב מטפלים ומחנכים במסגרות חינוכיות וטיפוליות.

הפרק האחד-עשר עוסק בשימוש במחוות בקרב ילדים עם כבדות שמיעה וחירשות. מוגבלות בשמיעה מתבטאת בירידה בשמיעה באחת או בשתי האוזניים,

והיא נעה על פני רצף ־ מירידה קלה ועד חירשות מוחלטת. המחקרים מצביעים על כך שאין קשר בין יכולת השימוש במחוות בקרב פעוטות עם כבדות שמיעה לבין יכולת הפקת הדיבור שלהם. בעוד המוגבלות השמיעתית משפיעה לשלילה על התפתחות השפה המדוברת, היא אינה פוגעת בהתפתחות המחוות. עם ואת, תנאי הקלט הלשוני משפיעים על אופן. התפתחות המחוות והשימוש בה:[ הן עשויות להתפתח מאמצעי גישור ותמיכה בתקשורת בשלב שבו השפה הדבורה מוגבלת, ועד למערכת דמוית שפה בהיעדר חשיפה למודל לשוני מלא. הפרק מציג גם השוואה בין תגובות של אימהות שומעות למחוות של פעוטות עם כבדות שמיעה וחירשות, לבין תגובות של אימהות מסמנות או אימהות שומעות לילדים עם התפתחות טיפוסית, וד]י בהשלכות הטיפוליות הנגורות מכך.

הפרק השנים-עשר מתמקד בתפקיד המחוות בהערכה ובהתערבות. ממצאי הפרקים הקודמים מצביעים על השלכות קליניות משמעותיות בזיהוי מוקדם של ילדים העשויים להתמודד עם הפרעות שפה ותקשורת. המחקר מראה כי המחוות לא רק מקדימות אבני דרך לשוניות אלא גם מנבאות אותן, ולכן ניתן לנצלן בשבי אופנים עיקריים: ככלי הערכה לסינון תינוקות בסיכון לקשיי שפה ותקשורת וככלי התערבות המסייע בלמידה, כולל רכישת מילים, עוד בטרם זיהוי עיכוב בשפה המדוברת. החלק הראשון של הפרק דן בגורמים מרכזיים להערכת היכולות התקשורתיות של תינוקות ובהם: גיל תהילה. השימוש במחוות, תדירות השימוש, סוגי המחוות, הופעתן בשילוב קשר עין, קולות או מילים, תפקידיהן התקשורתיים, ואם הן מבוצעות מרחוק או במגע. החלק השני מתמקד בפוטנציאל המחוות כמקדמות למידה וככלי התערבות. הממצאים מדגישים את חשיבות ההתמקדות בשימוש מוקדם במחוות הן בקרב ילדים עם התפתחות טיפוסית והן־ בקרב ילדים בסיכון כבסיס לפיתוח תקשורת ושפה.

 

תודות

אני מבקשת להודות למערכת הוצאת הספרים של מכון מופ"ת על ליוויה המסור לאורך כל שלבי הכנת הספר: לד”ר תמי ישראלי, ראשת הוצאת הספרים של מכון־ מופ"ת והעורכת הראשית; לחני שושתרי, רכות ההוצאה; לעדי רופא, עורכת הלשון, אשר בנועם ובמקצועיות רבה ליטשה וערכה את כתב היד; ולאורית לידרמן, המעצבת הגרפית על תרומתה הייחודית שהעניקה לספר את צורתו הסופית. ברצוני להודות גם למכללה האקדמית ע"ש קיי על התמיכה ועל העידוד המחקרי לאורך השנים.

תודה כנה לסוקרות פרופ' רמה נובוגרודסקי וד"ר רז טננבאום על הערותיהן המאירות והמעשירות לכתב היד.

לבסוף, מעומק הלב, תודה אין-סופית לאמיר, להדר, לנדב, לסל ולשאר בני משפחתי המהממים, שתמיכתם הנאמנה ואמונתם בי הן המצפן המלווה את דרכי המקצועית מראשיתה ועד היום.