תיאור
בפרק החותם את הספר כותב כספי:
אטלס הילדות אינו דומה לאטלס של מפות שיטתיות בקני-מידה ברורים, בצבעים ובסמלים מוסכמים. אטלס הילדות מורכב ממתווים אימפרסיוניסטיים חטופים, שרירותיים, בעלי צבעוניות מהממת – מעין סדרות של הולוגרמות, המשתנות כל הזמן. הניסיון החיובי של המבוגר למפות את זכויות הילד ואת חובותיו והניסיונות ההומניסטיים היפים להעמיד תכניות עבודה ממוקדות בילד מתבססים, באופנים שונים, על "מפות" משוכללות, ולא במידה מספקת על מתווי הילדות, והם רחוקים מגישת האפשרויות הנרמזת כאן…
מתוך הספר מהדהדת גישת ה"הִִתְבַּנוּת" שפיתוח פרופ' כספי – בניית עצמנו באופנים יצירתיים תוך כדי שילוב של רגישויות הילדים, סקרנותם והתלהבותם לצד הבשלות והרצינות של המבוגרים.
משה דב כספי הוא פרופסור (אמריטוס) לפסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס א.מ.ת היוקרתי לשנת 2008. בין היוזמות החינוכיות הרבות שלו מצויים בית הספר הניסויי הפתוח בירושלים והמכון להכשרת עובדי חינוך לבתי ספר ניסויים (חפ"ן). בין ספריו הרבים: מי חושב (1978); החינוך מחר (1979); גישות המעבר להתחנכות יוצרת (1985); החוויה הישראלית (1986, 1991); וספרו בעריכת פרופ' חמי בן נון,– ִהִתְבַּנוּת הילד והמבוגר ותרבות מתחדשת: מעולמות היצירה של תלמידיו וחבריו של משה כספי (2010).